למה קשה למצוא זוגיות יציבה, ומה עוזר

"אני מצליח מאוד בעבודה, אז למה אני לא מצליח למצוא זוגיות?" זו שאלה ששומעים שוב ושוב בקליניקה, מפי גברים ונשים בכל הגילאים. יש הרגשה שכולם סביב כבר "הסתדרו", ורק אני נשארתי מאחור. במאמר הזה אני רוצה להראות שהקושי למצוא זוגיות יציבה כמעט תמיד לא קשור למזל רע או ל"אין בנות או בחורים ראויים בעולם", אלא לדפוסים פנימיים שאפשר לזהות ולשנות.

הסיפור של טל

טל (שם בדוי), בן 36, בחור נאה ומצליח שעובד בהיי-טק, הגיע לטיפול בעקבות רצון עז לקיים זוגיות הכוללת חברות אמיתית, אהבה והקמת משפחה. כששאלתי מה גרם לו להגיע דווקא עכשיו, הוא סיפר: "לפני שבועיים נפרדתי מבת זוג שהייתי איתה חודשיים. הרגשתי שהקשר הולך למקום רציני, וזה הפחיד אותי. לראשונה חשבתי שאולי משהו אצלי לא בסדר. וגם הגיל מתקדם, כל החברים שלי כבר הורים, ואני מרגיש שאני נשאר מאחור".

המכשול הוא כמעט תמיד פנימי

הפסיכולוגית זיווית אברהמסון טוענת בספרה שהסיבה לכך שאנשים מתקשים למצוא זוגיות נעוצה בדרך כלל במכשולים פנימיים, ורק אחרי שמזהים את המכשול, גדל משמעותית הסיכוי להתגבר עליו. פעמים רבות אנשים שלא מוצאים זוגיות נאחזים בתירוצים כמו "כשאעבור לגור לבד יהיה לי יותר קל" או "מי ירצה אותי עם המשכורת הזאת". תירוצים אלה כמעט תמיד מסתירים את הבעיה האמיתית, לא מהווים אותה.

למה בכלל חשוב לנו כל כך למצוא זוגיות

לפי הגישה האדלריאנית, כל אדם בוגר ובריא בנפשו נדרש לממש שלוש משימות חיים: עבודה, זוגיות וחברה. הצורך העמוק ליצור זוגיות נובע מתשוקה אנושית בסיסית להשתייך, זהו דחף חברתי שהוא חלק מטבע האדם. היעדר זוגיות, במיוחד בישראל שבה הקמת משפחה תופסת מקום כה מרכזי, יכול להיות מקור אמיתי לתסכול, כאב ובדידות.

מה עומד מאחורי הקושי של טל

עבדתי עם טל על אזורי העיוורון שלו, דרך שיקופים ושאלות מאתגרות: איזו זוגיות הוא ראה בבית? מי היה אבא שלו? עם איזו אמא הוא גדל? מה היה טוב בזוגיות של ההורים שלו, ומה פחות? ככל שהתקדמנו, עלה נושא מרכזי: הבחירה. העובדה שטל לא נמצא בזוגיות איננה מקרית, יש בה, בלי שהוא מודע לכך, יתרון כלשהו שהוא מפיק מהמצב.

הקושי האמיתי הוא באחריות

לבחור בדרך שתעשה טוב לנו ולסובבים אותנו זהו האתגר הגדול ביותר בחיים, ורבים לא ממשים את זכות הבחירה הזו בתחום הזוגיות בגלל האחריות העצמית הנדרשת. אם אנחנו לוקחים אחריות על הבחירות שלנו, כבר אין נסיבות חיצוניות שיכולות לשמש לנו אליבי לחוסר הצלחה. אדם שהתאים את עצמו כראוי מבחינה חברתית, מרגיש שייך ותורם, ניחן באומץ לב, ביטחון עצמי ואמונה בעתידו, ובוחר אינטואיטיבית בבן זוג מתאים. לעומתו, אדם פסימי שלא מאמין בעצמו עלול, בלי מודעות, לחבל בבחירה הזו כשהיא מזדמנת לו.

התירוצים שאנחנו נותנים לעצמנו

מי שמתקשה למצוא זוגיות מפתח לרוב מגוון תירוצים: "זה לא אני", "אין בחורות או בחורים ראויים", "זה המצב". אחד הכלים הנפוצים ביותר הוא יצירת "דיסטאנס", מרחק שמרחיק בעצמו את האפשרות ליצור זוגיות, ובכך "מוכיח" את התירוץ.

סימנים שכדאי לשים לב אליהם

אם אתם מזהים את עצמכם בתיאור הזה, כמה שאלות שכדאי לשאול את עצמכם: האם יש לי נטייה לברוח כשקשר מתחיל להיות רציני? האם אני נמשך שוב ושוב לאותו סוג של בן או בת זוג שלא באמת זמינים? האם אני נותן לעצמי תירוצים במקום לבדוק את התחושות שלי לעומק? התשובות לשאלות האלה יכולות להיות נקודת פתיחה טובה לעבודה עצמית או טיפולית.

אז מה עושים עם זה?

המחשבה שקיים איפשהו "החצי השני" וצריך רק לשבת ולחכות שהוא יגיע, שייכת לאגדות, לא למציאות. מי שבאמת רוצה זוגיות פועל למען הגשמת המטרה. מציאת בן או בת זוג היא לא עניין של גורל, אלא של בחירה, ויש הרבה בני זוג ראויים לכל אדם. חשוב לצרף לבחירה הזו גם שכל ישר ונכונות לעשות כמיטב יכולתנו עם מה שקיבלנו. מי שנוהג כך, יגלה בסופו של דבר שבחר נכון.

לסיכום

אם אנחנו לא מצליחים לפתח קשרים זוגיים בריאים, חובה עלינו קודם כול לגלות את עצמנו, ולפתח מודעות לדפוס הבחירות שלנו. זהו בדיוק התהליך שעברנו יחד עם טל, וזה תהליך שאפשר לעבור גם דרך טיפול רגשי: לא כדי "לתקן" את עצמכם, אלא כדי להבין מה עומד בדרככם, ולבחור, הפעם במודעות, דרך אחרת.