טוען...
טוען...
מרגישים שכל האחרים בזוגיות ורק אתם נשארים מאחור? המאמר הזה יעזור לכם להבין מה באמת חוסם אתכם מבפנים - ואיך אפשר להתחיל ליצור זוגיות בריאה ומספקת.

הרצון בזוגיות בריאה, קרובה ותומכת הוא רצון אנושי עמוק. רובנו חולמים על קשר שיש בו חברות אמתית, אהבה, הנאה ובית משותף, וכאשר זה לא קורה – עולות שאלות לא פשוטות: "מה לא בסדר בי?", "למה זה מצליח לכולם ורק לי לא?".
לעיתים נדמה לנו שהעולם נגדנו, ש"לא נשארו בני זוג טובים", או ש"פשוט אין לי מזל", אך פעמים רבות הקושי אינו נמצא בחוץ – אלא בתוכנו, במקומות שאיננו תמיד מודעים אליהם.
טל (שם בדוי), בת 32, בחורה נאה, אקדמאית ומצליחה, עובדת בחברת היי-טק. היא הגיעה לטיפול רגשי מתוך רצון עז ליצור קשר זוגי יציב, כזה שיהיו בו חברות אמיתית, אהבה ובהמשך גם הקמת משפחה.
בפגישה הראשונה שאלתי אותה למה בחרה להגיע לטיפול דווקא עכשיו. טל סיפרה: "לפני שבועיים נפרדתי מבן הזוג שלי. היינו יחד חודש וחצי. הרגשתי שהקשר הזה מתקדם למקום רציני ופשוט נבהלתי. למה אני לא מצליחה להיות בזוגיות ארוכת טווח? לראשונה בחיים אני באמת חושבת שאולי משהו אצלי לא בסדר. וגם הגיל – כל החברים שלי כבר הורים, ואני מרגישה שאני נשארת מאחור".
שיתפתי את טל בכך שאני מאמינה שנוכל יחד לחקור את השאלות שלה, להבין לעומק מה קורה בתוכה, ומתוך כך לאפשר שינוי הדרגתי אך עמוק בדרך שבה היא פועלת ובוחרת בזוגיות.
זיווית אברהמסון, בספרה "בלא זוגיות", טוענת שהסיבה שקשה לגברים ולנשים למצוא זוגיות, נעוצה ברוב המקרים במכשולים פנימיים. כאשר אנו נעשים מודעים למכשולים האלה, עולה מאוד הסיכוי להתגבר עליהם ולמצוא בן או בת זוג המתאימים לנו.
אנשים רבים שמתקשים ליצור קשר זוגי נוטים להיאחז בתירוצים: "כשאעבור לגור לבד תהיה לי זוגיות", "אין לי זוגיות כי מי תרצה אותי עם משכורת כזו?", "קודם אסיים תואר, אחר כך אחשוב על קשר". לכאורה זה נשמע הגיוני, אבל בפועל – אלה לרוב אינם הסיבות האמיתיות, אלא הסברים שמסתירים פחדים עמוקים יותר.
התיאוריה האדלריאנית רואה בזוגיות אחת משלוש משימות החיים המרכזיות של אדם בוגר ובריא נפשית: עבודה, זוגיות ותחום חברתי. היעדר זוגיות עלול להיות מקור לתסכול, כאב ובדידות, במיוחד בחברה הישראלית שבה נושא הילדים והמשפחה נמצא במרכז.
הסיבה העמוקה לבניית זוגיות היא התשוקה האנושית להשתייכות ולהתאחדות. הצורך להרגיש שאני חלק, שיש לי מקום אצל אדם אחר, הוא צורך בסיסי. אהבה יכולה להיות הביטוי הכנה ביותר לתשוקתו של האדם להיות שייך. לכן, אצל רובנו המוטיבציה למצוא ולשמר זוגיות היא גבוהה מאוד – גם אם במציאות משהו "נתקע" בדרך.
מציאת ושימור זוגיות היא מלאכה מורכבת, הדורשת מודעות עצמית, מאמץ, יציאה מאזור הנוחות ויכולת לעשות בחירות אמיצות. כאשר אני כמטפלת בוחנת יחד עם המטופל/ת את "מסוגלות הזוגית", קל יותר להבין מה מעכב ומה מסייע.
במקרה של טל, היה ברור שהעובדה שהיא לא נמצאת בזוגיות אינה מקרית. יש משהו לא מודע שהיא "מרוויחה" ממנו – אולי הגנה מפני פגיעה, אולי הימנעות ממחויבות, אולי פחד מאכזבה. יחד עבדנו על "אזורי העיוורון" שלה, באמצעות שיקופים ושאלות מאתגרות.
שאלנו: מה טיב הזוגיות שראתה בבית? אילו יחסים היו בין ההורים כשהייתה ילדה? מי היה אבא בחוויה שלה, ומי הייתה אמא? מה היה טוב בזוגיות שלהם ומה היה קשה? הזוגיות שראינו בילדות היא לעיתים קרובות "משקפיים" דרכם אנחנו מסתכלים על קשרים גם בבגרות, בלי לשים לב.
בעיני אדלר, חופש הבחירה הוא מרכיב מרכזי בחיי הנפש. האתגר הגדול ביותר הוא לבחור בדרך שתהיה טובה לנו ולסובבים אותנו. אבל בחירה חופשית פירושה גם – אחריות.
החשש מלקחת אחריות על הבחירות שלנו מוביל רבים לברוח מקבלת החלטות: "זה לא הזמן", "זה לא האדם המתאים", "אולי יגיע מישהו טוב יותר". כך משימת החיים הזוגית נדחית שוב ושוב, ואנחנו נשארים באותו מקום.
כשאנחנו לוקחים אחריות על הבחירות שלנו, כבר אין "נסיבות חיצוניות" שניתן להאשים בחוסר ההצלחה. אין יותר "זה הגורל", "אין אנשים טובים", "הקריירה לא מאפשרת". במקום זאת, אנחנו מבינים: אני זה/ו שאחראי לאופן שבו נראים חיי.
ברגע שהפנמנו שהבחירות שלנו הן אלה שמעצבות את המציאות הזוגית, אנחנו מבינים שגם ההצלחה וגם אי-ההצלחה – נמצאות בידיים שלנו. כך למשל, העובדה שטל אינה נמצאת בזוגיות היא לא "מקרה רע" אלא תוצאה של בחירות ותפיסות פנימיות, שרק היא יכולה לשנות.
אדלר טען שאדם שמרגיש שייך ותורם מבחינה חברתית, ניחן באומץ לב, בביטחון עצמי ובאמונה בעתידו. אדם כזה, באופן אינטואיטיבי, יוכל לבחור בן או בת זוג ולהישאר בקשר. לעומת זאת, אדם פסיבי, חסר אמון בעצמו ובזולת, בעל תפיסת עולם פסימית שנמנע מהתמודדות – ישתוקק מאוד לאהבה, אבל באופן בלתי מודע יחבל שוב ושוב בבחירות שלו.
אנשים שאינם מוכנים לקחת אחריות על בחירותיהם הזוגיות, מפתחים לעיתים "מערכת הגנה" פנימית. למשל, מי שמסרב/ת להכיר בכך שהזדמנו להם בני זוג מתאימים, או מי שבורח/ת מכל הזדמנות אמיתית לקשר, תוך היצמדות לתכנית חיים אחרת: "קיבלתי תפקיד חשוב בעבודה – עכשיו הקריירה לפני הכל, הזוגיות תחכה".
מערכת ההגנה הזו בונה חומות: גישות, אמירות ופעולות שמייצרות שוב ושוב קשיים בזוגיות. כך נוצרת חוסר יציבות כרוני, שמיד משמש כתירוץ: "זה לא אני – זה הוא/היא", "אין בחורים/בחורות רציניים", "כולם רוצים ממני רק דבר אחד", "זה לא הזמן המתאים".
האמונה הרומנטית ש"איפשהו בעולם מחכה החצי השני, וכל מה שנשאר זה לחכות שהוא יופיע" היא אשליה. כמו בסיפור היפהפייה הנרדמת – הגיבורה פאסיבית, נרדמת, מחכה שיבוא נסיך ויציל אותה. במציאות, מי שמחכה באופן פאסיבי שיגיע ה"נסיך" או ה"נסיכה" המושלמים – בעצם נמנע מהחלטות, מיוזמה ומקבלת אחריות על חייו.
מי שבאמת מעוניין/ת בזוגיות, יפעל באופן אקטיבי למען המטרה הזו. זה יכול להיראות כך: לספר לחברים ולמשפחה שמחפשים זוגיות, להיות פתוחים לשידוכים, להירשם לאפליקציות היכרות, להסכים לצאת לדייטים גם כשזה לא הכי נוח, ולהתמיד גם אחרי אכזבות.
חשוב להפנים שמציאת בן או בת זוג אינה עניין של גורל עיוור, אלא של בחירה. יש הרבה בני זוג פוטנציאליים המתאימים לכל אחד ואחת. הבחירה צריכה לשלב בין שכל ישר, הקשבה לעצמנו, רגישות לצרכים שלנו ולגבולות שלנו, ונכונות לעשות כמיטב יכולתנו בתוך מה שיש.
מי שיפעל/תפעל כך – יגלה ברוב המקרים שבחר בבן או בת הזוג הנכונים. מי שלא – ימשיך להרגיש שלא מרוצה, שלא בוחר, אלא רק "נגרר" אחרי מה שקורה.
אדלר האמין שאנחנו אחראים להצלחת הקשר או לכישלונו, ושלא ניתן "לברוח מעצמנו". אם אנחנו לא מצליחים לפתח קשרים זוגיים בריאים, האחריות הראשונה היא להתחיל להכיר את עצמנו: להבין את דפוסי הבחירה שלנו, את הפחדים, את האמונות, את ההיסטוריה הזוגית שראינו בבית.
המקום הטבעי לעשות זאת הוא בתוך תהליך טיפולי. בטיפול ניתן, בקצב בטוח ומוגן, לגלות מה עצר אותנו עד היום, מה אנחנו מרוויחים (גם אם באופן לא מודע) מהיעדר זוגיות, ואיך אפשר להתחיל לבחור אחרת.
זה היה התהליך שטל ואני עברנו יחד: לאט לאט זיהינו את הגורמים שמכשילים אותה למצוא ולשמר זוגיות. דרך המודעות, החקירה והנכונות לקחת אחריות – נפתח עבורה נתיב חדש, מצמיח, לקראת האפשרות ליצור זוגיות בריאה, קרובה ומשמעותית יותר.
התגובה תפורסם לאחר אישור

איך הופכים ילדים פחות מפונקים ויותר מתחשבים? במאמר הזה תגלו איך לפתח אצל הילדים אינטרס חברתי, אחריות ונתינה - בלי לוותר על אהבה, חום וקירבה.

זיכרונות ילדות לכאורה תמימים - משחק בחצר, רגע עם הורה, משפט קטן שנאמר - יכולים לחשוף קונפליקטים עמוקים, אמונות על עצמנו ודפוסי התמודדות שמנהלים לנו את החיים הבוגרים. במאמר נגלה איך מטפלים אדלריאניים משתמשים בזיכרונות האלה כדי לעזור למטופלים לבחור מחדש: פחות לרצות אחרים, יותר לחיות חיים שמתאימים להם.

מה מסתתר מאחורי התמכרויות "שקטות" כמו קניות, אלכוהול או מסכים - ואיך אפשר לזהות את סימני האזהרה בזמן, להבין את הכאב הרגשי ולקבל טיפול מתאים לפני שהמצב מחמיר?