למציאת המקום מחדש בתוך המשפחה

אחד הקשיים המרכזיים הוא למצוא מחדש את המקום בתוך המשפחה. בן הזוג החוזר רואה שהסתדרו בלעדיו. הילדים התרגלו לסדר יום אחר, בת הזוג פיתחה דרכי התמודדות עצמאיות. נוצר לעיתים רושם כאילו אין בו צורך, או שהבית כבר "עובד" בלעדיו.
התחושה הזו יכולה להיות כואבת ומבלבלת. הוא רוצה להתחבר מחדש לילדים, להיות אבא משמעותי, להרגיש שוב חלק מהזוגיות ומהחיים החברתיים והמקצועיים. במציאות הוא מרגיש לפעמים זר בבית שלו. קיימת גם התנגדות פנימית לחזרה מלאה לשגרה, מאבק בין הידיעה שזה חשוב לבין תחושה שהגוף והראש פשוט לא מצליחים.

איך מזהים סימפטומים של פוסט טראומה

לא כל קושי אחרי מילואים הוא פוסט טראומה, אבל חשוב להכיר סימנים שיכולים להצביע על מצוקה נפשית שדורשת תשומת לב. זיהוי מוקדם יכול למנוע סבל רב ולסייע לכל המשפחה.

סימנים אפשריים אצל בן הזוג שחזר מהמילואים

בן הזוג מתקשה להירדם, מתעורר בקלות מכל רעש קטן או חווה חלומות קשים.
לעיתים ניכרות תנודות חדות במצב הרוח, עצבנות, חוסר סבלנות וקושי ליהנות מדברים שפעם היו מהנים.
ייתכן קושי להתרכז במשימות פשוטות והימנעות ממפגשים חברתיים או משפחתיים. מופיעה העדפה להיות לבד, להיסגר בחדר, לצפות בלי מחשבה במסכים ולהימנע מעשייה.
מופיעים פלשבקים, כלומר חוויות שבהן מראות או רגעים מהמלחמה חוזרים כאילו מתרחשים כאן ועכשיו. טריגרים יומיומיים כמו קולות, ריחות, צלילים או חדשות יכולים להצית זיכרונות ולהפעיל תגובות קיצוניות.
לעיתים יש תחושה עמוקה שאף אחד לא יכול להבין מה באמת קרה שם, תחושת בדידות והתרחקות רגשית מבני המשפחה. לצד זה ייתכנו התפרצויות זעם פתאומיות, לעיתים דווקא מול האנשים הקרובים ביותר.
במצבים כאלה חשוב לזכור שזה לא סימן לחולשה או לאופי בעייתי, אלא תגובה של מערכת עצבים שנמצאת בעומס. מומלץ לשקול פנייה לטיפול רגשי אישי או זוגי, ובמקביל להיעזר בפעילות ספורטיבית שמתאימה לי. ספורט עוזר לפרוק מתח מהגוף, לווסת את מערכת העצבים ולהגביר הפרשה של סרוטונין שמשפיע לטובה על מצב הרוח.

מה עובר על בת הזוג שנשארה בעורף

כשבן הזוג נמצא במילואים, בת הזוג סופרת את הימים לסיום השירות. היא זו שנשאה על כתפיה את ניהול הבית, הדאגה לילדים, הפיזורים בבוקר, החוגים, השיעורים, הלילות ללא שינה, המחלות והפחד התמידי מהטלפון שלא רוצים לקבל.
היא מגיעה מותשת לנקודת הסיום, עם ציפייה עמוקה שכאשר בן הזוג יחזור הוא ייכנס אל תוך העומס וייקח חלק משמעותי בנשיאה בנטל. יש ציפייה לחלוקה מחדש של האחריות, לרגע שבו היא סוף סוף תוכל לנשום.

כשלא רואים את המאמץ שלי

כאשר בן הזוג שחוזר הביתה מתקשה לקחת חלק, נראה מרוחק או שוקע בעצמו, בת הזוג עלולה לחוש שלא רואים אותה. לא את העייפות, לא את הפחד ולא את המאמץ שנמשך שבועות ואף חודשים.
היא יכולה להרגיש שהמלחמה שלו קיבלה הכרה חברתית, ואילו המלחמה שלה בעורף נשארה שקופה. הפער בין הפנטזיה על חזרה מרגשת, קרבה מחודשת והוקרת תודה, לבין המציאות המורכבת, מגביר מתחים וכעסים. חשוב לתת מקום גם לכאב הזה, מתוך הבנה שכל אחד מבני הזוג נשא צורה אחרת של מלחמה.

הילדים גם הם חיו במצב הישרדותי

לא משנה מה גיל הילדים, היעדרו של אבא או אמא בתקופת המילואים נצרב בתוכם. הם אולי ניסו להמשיך בשגרה, ללכת לגן או לבית הספר, אבל בפנים הם חוו חוסר ביטחון, געגוע ודאגה.
לעיתים, דווקא אחרי שהכול "נגמר" והורה חוזר הביתה, מתחילה אצלם התפרקות. היא יכולה להתבטא בהתפרצויות זעם, התנגדות, בכי מוגבר או רגרסיה בגילאים צעירים, כמו חזרה להרטבה, פחדים מחושך או צורך מוגבר בקרבה.
התגובות האלה אינן סימן לכך שהילד "מקולקל", אלא ביטוי לכך שהוא החזיק הרבה זמן מעצמו. עכשיו, כשהמתח קצת משתחרר, הרגשות צפים החוצה. מצב זה עלול להיות מאתגר מאוד להורים שגם הם מותשים, אך הכרה בכך כתגובה נורמלית יכולה להקל.

מה אפשר לעשות דרכי התמודדות ושיקום

תקשורת זוגית שמאפשרת הקשבה

התקשורת הזוגית היא כלי מרכזי בהתמודדות. חשוב שכל אחד מבני הזוג יוכל לספר את הסיפור שלו, בלי השוואה ובלי תחרות על מי סבל יותר. מי שהיה בחזית ומי שנשאר בעורף עברו חוויה שונה, אך שניהם נשאו משקל כבד.
כדאי לנסות לייצר רגעים שקטים לשיחה, גם אם קצרה, שבה כל אחד יכול להגיד מה הוא מרגיש, מה מפחיד אותו, ומה הוא היה רוצה לקבל מהאחר. המשפט מהשיר "תני לי דקה להתרגל אלייך שוב" מזכיר לנו את הצורך בזמן הסתגלות. המעברים אינם מיידיים, ונדרשת סבלנות הדדית.

טיפול רגשי כמקום בטוח לעיבוד החוויה

פנייה לטיפול רגשי אינה כישלון אלא ביטוי לאומץ ולדאגה לעצמי ולמשפחה. טיפול אישי, זוגי או משפחתי יכול ליצור מרחב מוגן שבו אפשר לדבר על פחדים, אשמה, כעס, בלבול ותקווה.
בתוך המרחב הזה אפשר להבין מה בדיוק קרה לי, מה קורה לבן הזוג ולילדים, ואיך אפשר לבנות מחדש תחושת ביטחון. לפעמים הידיעה שיש מקום קבוע שבו אפשר להניח את הכאב והבלבול כבר מפחיתה מתח.

להיעזר במשפחה ובקהילה

זה זמן טוב להיעזר במשפחה המורחבת, בחברים, בקהילה וברשתות תמיכה אחרות. אפשר לבקש עזרה בבישולים, באיסוף ילדים, בליווי רגשי, או אפילו רק בשיחה טובה.
החברה שלנו נוטה להגיב ברגישות למשפחות שנתנו מעצמן למען כולם. אנשים רבים ישמחו לסייע, אך לא תמיד יודעים איך. כשאנחנו משתפים בקושי ומבקשים עזרה, אנחנו לא מכבידים אלא מאפשרים לאחרים לממש ערבות הדדית. ההבנה שהייתה כאן קטיעה של רצף החיים ושמדובר במשבר של ממש מסייעת לגייס תמיכה.

לדאוג לבטרייה האישית של כל אחד מבני הבית

כדי שהמשפחה תוכל להתאושש, חשוב שכל אחד מבני הזוג וגם הילדים יתחבר מחדש לדברים שמטעינים אותו. זה יכול להיות זמן עם חברים, ספורט, יצירה, טיול, קריאה, מפגש עם אנשים שנותנים תחושת חום ותמיכה.
כאשר כל אחד מקבל רגעים קטנים של נשימה, מתחזקת היכולת להכיל את האחר. כמו ילד שבוכה כשהוא מוצא שוב את אמא אחרי שהלך לאיבוד, כך גם משפחות רבות חוות עכשיו התפרקות אחרי חודשים ארוכים של הישרדות. זה אמנם לא נעים, אבל זו גם הזדמנות לריפוי.

צמיחה מתוך הטלטלה

משפחות רבות יכולות לא רק לעבור את התקופה המאתגרת הזו, אלא גם להתחזק מתוכה. הטראומה לא נעלמת, אבל היא יכולה לקבל משמעות, שפה ומקום משותף.
כשאנחנו לומדים לדבר על הציפיות, על הפחדים ועל הצרכים ההדדיים, אפשר לבנות מחדש קרבה ואמון. ההבנה שכל אחד עושה כמיטב יכולתו כדי לסייע לשני, ושאנחנו לא לבד במערכה, יכולה להפוך את השיבה מהמילואים מנקודת משבר לנקודת מפנה מחזקת בזוגיות ובמשפחה.