פינוק נשמע כמו מילה חמה, כמעט מחמיאה, כאילו מדובר בעוד דרך להביע אהבה לילד. אבל בעבודה הטיפולית שלי אני פוגשת שוב ושוב את התוצאה ההפוכה: ילדים שגדלו מוקפים בשפע, בלי גבולות ובלי דרישות, ומגיעים לבגרות עם תחושה עמוקה שהם לא מסוגלים להתמודד עם החיים לבד.
זה נשמע פרדוקסלי, אבל לפי הגישה האדלריאנית שבה אני עובדת, פינוק והזנחה מובילים לאותה תוצאה: ילד שלא פיתח אמון ביכולת שלו להתמודד עם המציאות. במאמר הזה אני רוצה לפרק את המושג "פינוק", להראות מאיפה הוא בדרך כלל מגיע אצל ההורים עצמם, ולתת כלים אמיתיים להורים שרוצים לשנות כיוון.
איילת (43) וגיא (44), הורים לבת בת 8 ובן בן 5 (השמות בדויים), הגיעו אליי להדרכת הורים. כבר בפגישת ההיכרות עלה קונפליקט ברור: גיא לא מציב גבולות לילדים, מרשה להם כמעט הכול ואף עושה בשבילם דברים שהם מסוגלים לעשות בעצמם. איילת, לעומתו, מבקשת להציב גבולות ודרישות. חילוקי הדעות ביניהם היו עמוקים מספיק כדי לדרוש התערבות טיפולית.
התחלתי לעבוד עם גיא לבד, כי רציתי להבין מאיפה מגיע הצורך שלו לתת לילדים הכול. הוא שיתף אותי בפתיחות: כילד הוא גדל במשפחה בעלת מעמד כלכלי טוב, אך תמיד הרגיש חוסר, ומגיל צעיר נאלץ "לעבוד" כדי לקבל כל דבר שרצה. הוא מעולם לא העז לבקש משהו לעצמו, מחשש שהתשובה תהיה "לא". כיום, כשילדיו מבקשים ממנו דברים, הוא שמח - ורואה בזה תפקיד הורי: לזרות עליהם שפע בלי גבול.
הבנתי מאין מגיעה ההתנהגות של גיא, אבל אמרתי לו משהו שחשוב שכל הורה ישמע: יש בלבול בין הילד הפצוע שנמצא בתוכו לבין מה שבאמת נכון ומועיל לילדים שלו כרגע. עם לידת ילד ראשון מגיעים חלומות, ציפיות ותקוות, ורבים מאיתנו רוצים לחסוך לילד את הכאב שאנחנו עצמנו חווינו בילדות. הכוונה טובה, אבל התוצאה בפועל יכולה להיות הפוכה: ילדים שגדלים עם "מעטפת" יתר, ולא מפתחים כלים להתמודד עם עולם שלא תמיד נותן להם הכול.
בגישה האדלריאנית, פינוק מוגדר בפשטות: לעשות עבור הילד כל מה שהוא מסוגל לעשות בעצמו. להלביש ילד בן חמש שיודע להתלבש, להאכיל ילד שיכול לאכול לבד, להתקשר למורה כדי לפתור עבורו קונפליקט עם חבר. חשוב להבהיר: אהבה וקבלה של הילד הן לא פינוק. הורה שבאמת אוהב את ילדו משקיע זמן בהכנתו להתמודדות עם העולם, ולא עושה זאת דרך פינוק, אלא דרך ליווי.
ילדים לומדים על העולם דרך האופן שבו מתנהל הבית שלהם. אם בבית מקבלים מיד כל בקשה, בלי לדחות סיפוקים, קשה להבין למה בגן פתאום צריך לחכות בתור. אם בבית לא ציפו מהילד לשתף פעולה בסידור, בניקיון או בעריכת השולחן, קשה להבין למה המורה מצפה מזה בכיתה. כשילד רגיל להיות "נסיך" שדברים נעשים בשבילו, הוא מגיע למפגש עם המציאות שמחוץ לבית בתחושת עלבון אמיתית, כי היא לא מתנהלת כמו שהוא למד בבית.
אחת התובנות המרתקות של אדלר היא שילד מפונק וילד מוזנח מגיעים בעצם לאותו מקום: שניהם לא מפתחים תחושת מסוגלות עצמית, ושניהם לא מכירים באמת את עצמם. ילד שגדל עם תחושה שהעולם חייב לו הכול, יתמקד בבגרותו במה שהוא לא קיבל, ולא יידע להעריך את מה שכן ניתן לו. זו הסיבה שנערים ונערות שגדלו מפונקים לרוב מתקשים במסגרות עם חוקים נוקשים כמו הצבא, ומתקשים להשתלב.
הבשורה הטובה היא שתמיד אפשר לשנות כיוון. הנה כמה עקרונות שאני מלמדת הורים בהדרכה:
פינוק מרגיש כמו אהבה, אבל בפועל הוא מונע מהילד את מה שהוא הכי זקוק לו: תחושת מסוגלות. אם אתם מזהים את עצמכם בסיפור של איילת וגיא, זה לא אומר שטעיתם באופן בלתי הפיך, זה אומר שיש הזדמנות ללמוד דרך חדשה. הדרכת הורים יכולה לעזור לזהות את הדפוסים, להבין מאיפה הם מגיעים, ולבנות יחד איתכם דרך שמכינה את הילדים שלכם לחיים אמיתיים, עם כל התסכולים והסיפוקים שבהם.
אם הנושא הזה מהדהד אצלכם, אתם מוזמנים לקרוא על הדרכת הורים בקליניקה שלי, או פשוט לפנות אליי בשיחה קצרה ולא מחייבת.
התגובה תפורסם לאחר אישור
טוען תגובות...
הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו כלים מעשיים להורות, זוגיות ורווחה רגשית - בלי ספאם.
הבנתי מאין מגיעה ההתנהגות של גיא, אבל אמרתי לו משהו שחשוב שכל הורה ישמע: יש בלבול בין הילד הפצוע שנמצא בתוכו לבין מה שבאמת נכון ומועיל לילדים שלו כרגע. עם לידת ילד ראשון מגיעים חלומות, ציפיות ותקוות, ורבים מאיתנו רוצים לחסוך לילד את הכאב שאנחנו עצמנו חווינו בילדות.
אחת התובנות המרתקות של אדלר היא שילד מפונק וילד מוזנח מגיעים בעצם לאותו מקום: שניהם לא מפתחים תחושת מסוגלות עצמית, ושניהם לא מכירים באמת את עצמם. ילד שגדל עם תחושה שהעולם חייב לו הכול, יתמקד בבגרותו במה שהוא לא קיבל, ולא יידע להעריך את מה שכן ניתן לו.
הבשורה הטובה היא שתמיד אפשר לשנות כיוון. הנה כמה עקרונות שאני מלמדת הורים בהדרכה: תנו לילד לחוות תסכול קטן. זה חלק בריא מההתפתחות, לא פגיעה בו. שתפו אותו במשימות הבית לפי גילו: סידור, ניקיון, עזרה בבישול.
החופש הגדול יכול להפוך בקלות למלחמת התשה בין הורים וילדים - אבל שיחה אחת של תיאום ציפיות יכולה לשנות את כל האווירה בבית. במאמר תלמדו איך לתכנן יחד את החופש, להציב גבולות ברורים בלי להיכנס למאבקי כוח, ולחזק את תחושת השותפות והקירבה המשפחתית.
איך שומרים על יציבות רגשית לילדים גם כשיש גרוש שלא משתף פעולה, מבטל הסדרי ראייה ונגרר למאבקי כוח. דרך סיפורה של טליה נגלה איך שינוי קטן בעמדה ההורית יכול להביא שקט הביתה ולשחרר את כולם מהמלחמה.
החזרה לשגרה אחרי תקופה ארוכה של חופשה - בין אם זה החופש הגדול, חופשת חג או כל הפסקה מתמשכת אחרת - היא רגע מאתגר כמעט בכל בית. אחרי שבועות שבהם הקצב היה רגוע יותר, פתאום צריך שוב לקום מוקדם בבוקר, למהר, ולחזור אל המסגרת.
אני כאן כדי ללוות אתכם בדרך
להגשמה עצמית וחיים מלאים יותר
