כיצד נסייע לילדינו לחזור לשגרה?

מה עושים כשהילד כועס או מסרב?

לא פעם הילד יגיב באמירה חדה: "אני לא רוצה לחזור לבית הספר". הנטייה הטבעית שלנו היא מיד לתקן או לשכנע, אבל דווקא כאן עדיף להכיל: "אני מבינה את התחושה שלך, גם לי לא תמיד קל עם שינוי. באמת היה לנו נעים בבית". חשוב מאוד שלא נבקר את הילד על מה שהוא מרגיש. רגש שמתקבל בהבנה נרגע מהר הרבה יותר מרגש שנתקל בביקורת.

איך מפחיתים את אי-הוודאות והחרדה?

חלק גדול מהחרדה סביב החזרה לשגרה נובע מאי-ידיעה. ככל שנשתף את הילד במידע ברור על מה שצפוי לו - איך ייראה היום, מתי מתחילים, מה סדר הדברים - כך יקטנו חוסר הוודאות והחשש.

אחרי השיחה מגיע שלב ההתארגנות המחודשת, וכאן כדאי להתייעץ עם הילד: מה יקל עליו את הבוקר, מה הוא אוהב לקחת איתו לבית הספר. כשאנחנו מתייעצים עם הילד, אנחנו הופכים אותו לשותף בהחלטות ומחזקים את תחושת המסוגלות שלו. ילד שמרגיש שיש לו חלק בעיצוב השגרה החדשה, ייכנס אליה ברגל ימין.

מותר לילד גם להיות מתוסכל

כדאי לזכור עיקרון חשוב: מותר לילד לא להיות מרוצה, ואפילו לחוות תסכול. הורים רבים מתקשים עם זה, מתוך תחושה שתפקידם לדאוג שילדיהם יהיו מאושרים בכל רגע ורגע. זו טעות. תפקידנו כהורים אינו למנוע מהילד כל קושי, אלא להכין אותו לחיים - שיש בהם גם שמחה וגם אתגר. ילד שמתאמן כבר בגיל צעיר בהתמודדות עם מצבים לא נוחים, ייכנס אל הקשיים הבאים בחייו עם יותר ביטחון ופחות תחושת החמצה.

לסיכום

בימים הראשונים של החזרה לשגרה כדאי להיות קשובים במיוחד, ללוות את הילד ולהכיל את הקשיים שעולים. זה תהליך שלוקח כמה ימים, ואין צורך למהר אותו. כשאנחנו משדרים לילד מסר כפול - "השינוי אולי קשה, אבל אנחנו סומכים עליך שיש בך הכוחות להתמודד" - אנחנו מחזקים את הביטחון שלו, ומראים לו שאנחנו ההורים נמצאים כאן כעוגן יציב שמוביל את הדרך. זו, בסופו של דבר, המתנה הגדולה שאנחנו יכולים להעניק לילד לקראת כל שינוי בחייו.