טוען...
טוען...
חופשת פסח מביאה איתה אוויר אביבי, ימים ארוכים ושינוי מבורך בשגרה - אבל בלא מעט בתים היא מביאה גם מתח חדש סביב המתבגרים. כשהמסגרת של בית הספר נעלמת, הקצב המוכר משתבש: שעות השינה מתהפכות, הבילויים נמתחים אל תוך הלילה,

חופשת פסח מביאה איתה אוויר אביבי, ימים ארוכים ושינוי מבורך בשגרה - אבל בלא מעט בתים היא מביאה גם מתח חדש סביב המתבגרים. כשהמסגרת של בית הספר נעלמת, הקצב המוכר משתבש: שעות השינה מתהפכות, הבילויים נמתחים אל תוך הלילה, והבית כולו מרגיש כאילו יצא מאיזון. הורים רבים פונים אליי דווקא לקראת החופשות, מתוך רצון כן למנוע התנגשות מיותרת ולשמור על קשר טוב עם הילד המתבגר.
ואני אוהבת להזכיר להם: פסח הוא חג של התחדשות ושל פריחה, וזו הזדמנות יפה להתחדשות גם ביחסים שבין הורים לילדים. בתפיסתי, כמעט כל דבר ביחסים יכול להיראות אחרת, גם כשנדמה שנכנסנו למסלול קבוע של חיכוכים.
במהלך השנה יש מסגרת שמחזיקה את כולם: שעון מעורר, לוח זמנים, מטלות וגבולות ברורים. כשהמסגרת הזו מתרופפת בבת אחת, גם המתבגר וגם ההורים נדרשים פתאום לארגן את הזמן בעצמם, וזה לא תמיד פשוט. נער שמתעורר אחר הצהריים ומתחיל לחיות רק כשהשמש שוקעת, חברים שמתכנסים בגינה עד השעות הקטנות, רעש שמטריד את השכנים - כל אלה הם תמונות שאני שומעת שוב ושוב בחדר הטיפולים לקראת חופשות ארוכות.
ההורים, שהורגלו לילד ממושמע ומסייע, מגלים לפתע מישהו אחר. לא פעם מתלווה לכך גם חשש שהאח או האחות הצעירים יראו במתבגר מודל לחיקוי. חשוב לי לומר: עצם הציפייה המוקדמת והרצון לקבל כלים מבעוד מועד הם כבר חצי מהדרך.
גיל ההתבגרות הוא, מעצם טבעו, גיל של פריצת גבולות. המתבגר חש שכדי להפוך לאדם בוגר ועצמאי עליו למרוד מעט בדמויות הסמכות שבחייו, ובראשן הוריו. דווקא משום כך אני מרגיעה הורים: כשהילד שלכם בודק גבולות, סימן שהוא עובר תהליך תקין ובריא התואם את גילו.
יתרה מזו, מתבגר שאינו שומע מהוריו אף פעם את המילה "לא" נמצא דווקא בבעיה, מפני שלא מתאפשר לו המרד המתבקש. תפקידנו אינו למחוק את הגבולות, אלא להציב אותם בחוכמה ובכבוד.
כאן אני נותנת להורים עצה אחת מרכזית: שבו יחד, כזוג, והחליטו על שניים או שלושה נושאים עקרוניים שעליהם אינכם מוכנים להתפשר. אם חשוב לכם שהילד לא יפריע למנוחת השכנים, הבהירו זאת באופן חד וברור. אבל אל תהפכו כל דבר ל"אסור".
כשמתבגר שומע "לא" על כל בקשה וכל תנועה, הוא עלול לחוש מושפל ואף מיואש, והתוצאה היא בדרך כלל התנגדות גוברת ולא שיתוף פעולה. דווקא הצמצום למספר קטן של גבולות ברורים הוא שמאפשר לכם להחזיק אותם בעקביות ובלי מאבקי כוח מתישים.
את ההמלצה המעשית שלי אני אוהבת לבסס על שלושה כלים פשוטים אך אפקטיביים במיוחד ביחסים עם מתבגרים.
שיתוף: אם אני כהורה רוצה שילדיי ישתפו אותי במה שעובר עליהם, בטוב וגם בפחות נעים, עליי לשמש להם מודל. מדי יום אספר להם משהו קטן מהיום שלי - רגע של סיפוק בעבודה, או רגע מטריד בדרך הביתה. בהתחלה זה ידרוש מאיתנו תכנון, כי השיתוף אינו טבעי לנו, אך אט-אט הוא יהפוך לשפה המדוברת בבית. ילדים בכל גיל מתחילים לשתף כשהם רואים שזו הדרך שבה מתנהלים אצלנו.
התייעצות: המתבגר רוצה לחוש מבוגר, ועלינו לדבר אליו בכבוד ולהתייעץ איתו ממש. אפשר לפנות אליו ולומר: "לפנינו חופשה ארוכה, ואנחנו שמחים שאתה נער חברותי ואהוב. נזכרנו שבחופש הקודם היה קשה עם שעות השינה ועם השכנים, ורצינו לשמוע ממך מה לדעתך יוכל להיות אחרת הפעם". כשאנחנו מתייעצים עם אדם, אנחנו משדרים לו שדעתו חשובה - וזה כשלעצמו מחזק את הדימוי העצמי שלו.
בקשת עזרה: אפשר לפנות למתבגר בבקשה כנה שיסייע לנו למצוא פתרון, מתוך כבוד לצורך שלו לבלות עם חבריו ובו בזמן התחשבות בצרכים שלנו ושל הסביבה. הילד שמרגיש שותף לפתרון נוטה הרבה יותר לשמור עליו.
אני פוגשת הורים רבים שמתוך חוסר אונים פונים לכלי היחיד שמוכר להם: ענישה. "אם תפריע שוב בלילה, אקח לך את הטלפון". עונשים כאלה אולי עוזרים לרגע, אך לטווח הארוך הם מזיקים מאוד. הם משפילים את הילד ושוחקים את הקשר איתו.
כדאי לזכור עיקרון פשוט: כשאנחנו שומרים על יחסים טובים עם ילדינו, הם פשוט לא רוצים לפגוע בנו. חשוב להם להישאר איתנו בקשר קרוב, ומתוך הקשר הזה צומח שיתוף הפעולה שכל כך חיפשנו.
חופשת פסח לא חייבת להיות שדה קרב. כשאנחנו ניגשים אליה מראש, בוחרים בקפידה את הגבולות החשובים באמת, ומחליפים את הענישה בשיתוף, בהתייעצות ובבקשת עזרה, אנחנו מגלים שאפשר לעבור אותה בצורה מאוזנת ואפילו נעימה. המתבגר אינו זקוק להורה מושלם שיודע את כל התשובות, אלא להורה נוכח, מכבד ויציב, שמוכן לראות בו שותף ולא יריב. זו, בעיניי, מתנת ההתחדשות האמיתית של החג.
התגובה תפורסם לאחר אישור

מה מסתתר מאחורי התמכרויות "שקטות" כמו קניות, אלכוהול או מסכים - ואיך אפשר לזהות את סימני האזהרה בזמן, להבין את הכאב הרגשי ולקבל טיפול מתאים לפני שהמצב מחמיר?

לעתים אנחנו נתפסים למעגל מחשבות שליליות על עצמנו, מעגל שמזין את עצמו וגורם לנו להידרדר לדיכאון. טיפול קוגנטיבי-התנהגותי בשיטת CBT יכול להציע פתרון

הילד או הילדה רומזים שיש להם “סוד” ואתם לא בטוחים איך להגיב? המאמר הזה יעזור לכם להבין מה עובר על מתבגרים בדרך ליציאה מהארון, ואיך כהורים אפשר להיות להם עוגן של אהבה, ביטחון וקבלה במקום מקור לפחד ולבושה.