דלגו לתוכן הראשי

איך לדבר עם ילדים על המלחמה ועל המצב במדינה

איך מדברים עם ילדים על המלחמה בלי להפחיד? מה להגיד בכל גיל, מה אומרים על אזעקה, מה עושים עם הדאגה שלנו כהורים, ומתי כדאי לפנות לעזרה.

5 דקות קריאה
תמונת המאמר: איך לדבר עם ילדים על המלחמה ועל המצב במדינה - נירה גבאי פסיכותרפיה

כשיש מלחמה והאווירה בבית מתוחה, כמעט כל הורה שואל את עצמו אותה שאלה: איך לדבר עם הילדים על המלחמה? לספר להם מה קורה, או לנסות לשמור עליהם מחוץ לזה? השאלה הזו נולדת מאהבה. אנחנו רוצים שהילדים ירגישו בטוחים, וחוששים שכל מילה מיותרת תפחיד אותם.

אבל ילדים כמעט אף פעם לא באמת נשארים מחוץ לתמונה. הם שומעים אזעקות וקטעי שיחות, רואים כותרות בטלפון, קולטים את השקט הפתאומי כשהם נכנסים לחדר ואת המבט המודאג שלנו. השאלה האמיתית היא לא אם הם יודעים שמשהו קורה, אלא אם יש מישהו שעוזר להם להבין את מה שהם כבר מרגישים.

למה שתיקה לא באמת מגינה על הילדים?

כשאנחנו בוחרים לא לדבר, החרדה של הילד לא נעלמת. היא פשוט נשארת איתו לבד. ילד שמרגיש שמשהו לא בסדר ולא מקבל הסבר ממלא את החסר בעצמו, ולא פעם התמונה שהוא בונה בדמיון מפחידה הרבה יותר ממה שקורה במציאות.

שיחה פתוחה מעבירה לילד מסר פשוט וחשוב: גם על דברים קשים אפשר לדבר, ואני כאן איתך. עצם הנכונות שלנו להקשיב, גם כשאין לנו את כל התשובות, נותנת לו תחושה שהוא לא מתמודד לבד.

איך פותחים שיחה על המלחמה בלי להציף?

לא צריך להגיד הכול בבת אחת. אפשר להתחיל בשאלה ולשמוע מה הילד כבר יודע ומה מעסיק אותו, ולהמשיך משם. לפעמים השאלה הכי מועילה היא גם הכי פשוטה: "מה שמעת, ואיך זה מרגיש לך?" התשובה תגיד לכם הרבה יותר על מה הילד צריך מכל הסבר שהכנתם מראש.

כדאי גם לזכור שהשיחה לא חייבת להיות אחת. ילדים חוזרים לשאלות שמעסיקות אותם, לפעמים בזמנים לא צפויים, באמצע משחק או רגע לפני השינה. כשהם מרגישים שהשאלות שלהם מתקבלות בסבלנות, הם ימשיכו להביא אותן אליכם.

מה להגיד לילדים בכל גיל?

הכלל המנחה הוא להתאים את השיחה לגיל ולקצב של הילד, ולתת לו בדיוק כמה שהוא שואל, לא יותר.

  • ילדים בגיל הגן: מספיקים משפטים קצרים ופשוטים, בלי פרטים ובלי תמונות קשות. למשל: "יש עכשיו מלחמה, ויש הרבה מבוגרים שהתפקיד שלהם הוא לשמור עלינו. גם אני שומרת עלייך." ילדים בגיל הזה מעבדים הרבה דרך משחק וציור, וזה בסדר גמור שהמלחמה תופיע גם שם.
  • ילדים בגיל בית הספר היסודי: הם כבר שומעים יותר, מהחברים ומהכיתה, ולפעמים מגיעים עם מידע חלקי או מבולבל. כדאי לשאול מה שמעו, לתקן בעדינות דברים לא מדויקים, ולענות בכנות על מה שהם שואלים.
  • מתבגרים: הם חשופים לחדשות ולרשתות החברתיות בלי סינון, ולעיתים קרובות יש להם דעות משלהם. כאן חשוב פחות להסביר ויותר להקשיב, לשאול מה הם רואים בטלפון ואיך זה משפיע עליהם, ולהשאיר מקום גם לכעס, לתסכול ולשאלות קשות.

מה אומרים לילדים על אזעקה?

אזעקה היא לא פעם הרגע המפחיד ביותר עבור ילדים. אפשר להסביר לילד צעיר שזה צליל חזק שנועד להודיע לנו שהגיע הזמן ללכת למקום המוגן, ושכשאנחנו שם אנחנו שומרים על עצמנו. ההסבר הזה הופך את האזעקה מאיום לא מובן להוראה ברורה, עם משהו שאפשר לעשות.

כדאי גם להפוך את המרחב המוגן למקום מוכר ונעים יותר: להשאיר בו משחק, ספר או שמיכה אהובה, ולבקר בו גם ברגעים רגועים. כשהמקום מוכר, קל יותר להגיע אליו בזמן אזעקה.

מה עושים עם הדאגה שלנו, ההורים?

ילדים לומדים איך מתמודדים עם לחץ בעיקר מתוך התבוננות בנו. כשאנחנו מצליחים לשמור על רוגע יחסי, גם כשבפנים לא הכול שקט, אנחנו מראים להם שאפשר להרגיש פחד ועדיין להמשיך לתפקד ולדאוג אחד לשני.

זה לא אומר שצריך להעמיד פנים. מותר לומר לילד שגם אנחנו קצת מודאגים, ובאותה נשימה להוסיף שאנחנו עושים את מה שצריך כדי לשמור עליו. השילוב הזה של כנות ויציבות הוא מה שבונה אצל ילדים ביטחון. וכדאי למצוא גם לעצמנו מקום לפרוק, עם בן או בת הזוג, עם חברים, כדי שהדאגה שלנו לא תעבור כולה אל הילדים.

דברים קטנים שעוזרים ביומיום

  • לצמצם חשיפה לחדשות: צפייה ממושכת בשידורים דרמטיים, במיוחד כשהילדים בסביבה, מגבירה מתח. אפשר להתעדכן, אבל במינון ובזמן שבו הילדים לא שם.
  • לאשר את הרגש במקום למהר להרגיע: כשילד אומר שהוא מפחד, המשפט "ברור שזה מפחיד, בוא נדבר על זה" מרגיע יותר מ"אין ממה לפחד".
  • להירגע יחד: מוזיקה שקטה, כמה נשימות עמוקות יחד או דמיון מודרך יכולים להפוך רגע של מתח לרגע של קרבה.
  • לשמור על שגרה: ארוחות משותפות, זמן משחק ושעת שינה קבועה נותנים לילד עוגן של משהו מוכר וצפוי, גם כשבחוץ הכול משתנה.

מתי כדאי להיעזר באיש מקצוע?

רוב הילדים מתמודדים היטב כשיש לצידם הורים שמקשיבים ותומכים. עם זאת, כדאי לשים לב לסימנים שנמשכים לאורך זמן: פחד שלא נרגע, שינויים בולטים בשינה או באכילה, הסתגרות, קושי להיפרד מההורים, או חזרה להתנהגויות של גיל צעיר יותר.

אם אתם רואים שהמצוקה של הילד לא חולפת או אפילו מעמיקה, אין סיבה להתמודד עם זה לבד. פנייה לאיש מקצוע היא צעד של אחריות ושל הורות קשובה, ולא סימן לכך שלא הצלחתם.

להיות העוגן, לא לדעת את כל התשובות

בזמן מלחמה, הילדים שלנו לא צריכים הורים חסינים או הורים שיודעים מה יקרה מחר. הם צריכים מבוגר אוהב שאפשר לבוא אליו עם שאלה, עם פחד או סתם עם צורך להיות קרוב. הנוכחות הרגועה והכנה שלנו היא המסר המרגיע ביותר שילד יכול לקבל.

לא צריך לעשות את זה בצורה מושלמת. מספיק לעשות את זה מתוך אהבה, להשאיר את הדלת לשיחה פתוחה, ולחזור אליה שוב כשצריך.


אם הנושא הזה מהדהד אצלכם, אתם מוזמנים לקרוא על הדרכת הורים בקליניקה שלי, או פשוט לפנות אליי בשיחה קצרה ולא מחייבת.

שתפו:

שאלות נפוצות

למה שתיקה לא באמת מגינה על הילדים?

כשאנחנו בוחרים לא לדבר, החרדה של הילד לא נעלמת. היא פשוט נשארת איתו לבד. ילד שמרגיש שמשהו לא בסדר ולא מקבל הסבר ממלא את החסר בעצמו, ולא פעם התמונה שהוא בונה בדמיון מפחידה הרבה יותר ממה שקורה במציאות. שיחה פתוחה מעבירה לילד מסר פשוט וחשוב: גם על דברים קשים אפשר לדבר, ואני כאן איתך.

איך פותחים שיחה על המלחמה בלי להציף?

לא צריך להגיד הכול בבת אחת. אפשר להתחיל בשאלה ולשמוע מה הילד כבר יודע ומה מעסיק אותו, ולהמשיך משם. לפעמים השאלה הכי מועילה היא גם הכי פשוטה: "מה שמעת, ואיך זה מרגיש לך?" התשובה תגיד לכם הרבה יותר על מה הילד צריך מכל הסבר שהכנתם מראש. כדאי גם לזכור שהשיחה לא חייבת להיות אחת.

מה להגיד לילדים בכל גיל?

הכלל המנחה הוא להתאים את השיחה לגיל ולקצב של הילד, ולתת לו בדיוק כמה שהוא שואל, לא יותר. ילדים בגיל הגן: מספיקים משפטים קצרים ופשוטים, בלי פרטים ובלי תמונות קשות. למשל: "יש עכשיו מלחמה, ויש הרבה מבוגרים שהתפקיד שלהם הוא לשמור עלינו.

מה אומרים לילדים על אזעקה?

אזעקה היא לא פעם הרגע המפחיד ביותר עבור ילדים. אפשר להסביר לילד צעיר שזה צליל חזק שנועד להודיע לנו שהגיע הזמן ללכת למקום המוגן, ושכשאנחנו שם אנחנו שומרים על עצמנו. ההסבר הזה הופך את האזעקה מאיום לא מובן להוראה ברורה, עם משהו שאפשר לעשות.

מה עושים עם הדאגה שלנו, ההורים?

ילדים לומדים איך מתמודדים עם לחץ בעיקר מתוך התבוננות בנו. כשאנחנו מצליחים לשמור על רוגע יחסי, גם כשבפנים לא הכול שקט, אנחנו מראים להם שאפשר להרגיש פחד ועדיין להמשיך לתפקד ולדאוג אחד לשני. זה לא אומר שצריך להעמיד פנים. מותר לומר לילד שגם אנחנו קצת מודאגים, ובאותה נשימה להוסיף שאנחנו עושים את מה שצריך כדי לשמור עליו.

מתי כדאי להיעזר באיש מקצוע?

רוב הילדים מתמודדים היטב כשיש לצידם הורים שמקשיבים ותומכים. עם זאת, כדאי לשים לב לסימנים שנמשכים לאורך זמן: פחד שלא נרגע, שינויים בולטים בשינה או באכילה, הסתגרות, קושי להיפרד מההורים, או חזרה להתנהגויות של גיל צעיר יותר. אם אתם רואים שהמצוקה של הילד לא חולפת או אפילו מעמיקה, אין סיבה להתמודד עם זה לבד.

נירה גבאי - מטפלת בפסיכותרפיה ומדריכת הורים

נירה גבאי

מטפלת בפסיכותרפיה ומדריכת הורים. מלווה מתבגרים, מבוגרים וזוגות בדרכם להגשמה עצמית.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אתכם

מוכנים לעשות שינוי?

אני כאן כדי ללוות אתכם בדרך
להגשמה עצמית וחיים מלאים יותר