אב ללא גבולות - כשהחוסר בעקביות פוגע בילד

לדברי טליה, הסדרי הראייה לא מתקיימים באופן עקבי. האב מרבה לבטל מפגשים ברגע האחרון, ודן חווה שוב ושוב אכזבה וחוסר יציבות. בכל פעם שדן חוזר מהשהות אצל אביו, טליה מתארת אותו כ”ילד מפורק”, שלוקח לו כמה ימים להתאושש מבחינה רגשית. בתקופות האלה מופיעות גם הפרעות בתפקוד ובהתנהגות בבית הספר.

טליה מספרת שהגרוש עובד בעבודות לא קבועות, אינו משלם דמי מזונות, ובמקביל כמעט לא מציב גבולות. כמעט כל בקשה של הילד נענית בחיוב, גם אם זה בא על חשבון לימודים או שעות שינה. כך קורה שלפעמים, לאחר לילה אצל האב, דן נעדר מבית הספר.

בנוסף, התקשורת ביניהם טעונה. הגרוש נוטה לדבר אליה בזלזול ולבקר אותה לעיתים בנוכחות דן. טליה מתארת זאת כ”אלימות פסיכולוגית”. היא מזהה שני דפוסים מרכזיים שמשפיעים על חייו של דן:

האחד - האב אינו מתנהל כהורה אחראי, והבית היציב והברור עבור דן הוא הבית של טליה ובעלה הנוכחי, איתו יש לו קשר קרוב וחם.

השני - לעיתים הגרוש פועל מתוך רצון לפגוע בטליה דרך דן, כך שטובת הילד לא תמיד נמצאת במרכז. במצבים כאלה, הילד הופך לכלי בתוך מאבק, והדבר פוגע בו עמוקות מבחינה רגשית.

לצאת ממאבקי כוח - בחירה בעמדה הורית בוגרת

במהלך המפגשים הטיפוליים, פגשתי אישה עם הרבה כוחות. טליה מנהלת קריירה מרשימה, מגדלת שני ילדים באחריות, מסירות ודאגה, וגם מקיימת חיי משפחה וחברה פעילים. היא היוזמת טיולים, מפגשים ואירועים, ומשקיעה המון ביצירת בית חם ויציב לילדיה.

שיקפתי לטליה את התמונה הזו - את הכוחות שלה, את היציבות שהיא מציעה לילדים ואת המקומות שבהם היא יכולה לבחור להגיב אחרת. בתחילה היה לה קשה לראות את עצמה בעיניים מיטיבות, אבל בהדרגה היא התחילה לזהות את העמדה הבוגרת והחזקה שהיא מביאה.

הגדרנו יחד את מטרת הטיפול: לצאת ממאבקי הכוח והתחרות עם אביו של דן, ולהכניס יותר שלווה ושקט לחיים שלה ושל בנה. במקום להיגרר שוב ושוב למאבקים סביב כל החלטה, להתמקם בעמדה הורית בוגרת, ברורה ועקבית.

שינוי הדפוס - מוויכוחים מתישים להתמקדות בטובת הילד

לפני הטיפול, בכל פעם שעלתה המלצה מבית הספר, למשל טיפול רגשי לדן או יציאה לטיול שנתי, טליה הייתה בעד והאב התנגד. התוצאה הייתה צפויה: טליה הייתה נכנסת לוויכוח טעון, מתקשרת לגרוש, מסבירה, משכנעת, כועסת, והוא היה מתבצר בעמדתו הראשונית.

הדפוס היה ברור: מאבקי כוח שבהם כולם יוצאים מפסידים - הילד, האם וגם האב. עבור דן, המסר שנוצר היה מבלבל: במקום הורים שמתמקדים בטובתו, הוא חווה “מלחמה” סביב החלטות שנוגעות אליו.

בטיפול, טליה למדה לעשות צעד אחורה. מתוך העמדה של “מבוגר אחראי”, היא בחרה לצאת מזירת המאבק. כשהיא שחררה את הצורך לשכנע בכוח ולהוכיח שהיא צודקת, היא אפשרה למצב להתבהר מעצמו. היא קיבלה החלטות אימהיות ואחראיות, אבל הפסיקה להיגרר לכל ויכוח.

באופן מפתיע, ברגע שטליה הפסיקה להתנצח, האב התחיל לחזור בו מההתנגדויות. הוא הסכים לטיפול הרגשי, וגם אישר את היציאה לטיול השנתי. כשהמאבק ירד מהשולחן, האווירה הפכה פחות טעונה, ונוצר יותר מקום לראות את הילד ולא רק את המאבק.

האובדן של הילדים - מה באמת כואב להם בגירושין

ההיבט הכואב ביותר בסיום הנישואים עבור הילדים הוא תחושת האובדן: אובדן שגרת החיים המשותפת, הבית המוכר והנוכחות היומיומית של שני ההורים ביחד. גם אם ההורים ידעו שהגירושין הם צעד נכון, הילד חווה שינוי גדול ולעיתים מטלטל.

מחקרים מראים שילדים להורים גרושים נמצאים במצב טוב יותר כאשר מתקיים קשר עם שני ההורים והם לא חווים נטישה של אחד מהם. גם אם הקשר אינו מושלם, עצם הנוכחות והעקביות של שני ההורים היא משמעותית מאוד עבורם. ילדים נפגעים עמוקות כאשר הורה נעלם מחייהם או נוכח באופן לא יציב.

לכן, כל עוד הקשר בין האב לילד הוא סביר ואינו מסכן את הילד, חשוב לשמור עליו ולהשתדל שיהיה עקבי, יציב ומכבד. אובדן של קשר משמעותי עם הורה שהיה דמות קרובה בתקופת הנישואים עלול לפגוע בהתפתחות הרגשית של הילד, במיוחד בקרב בנים, שנמצאו כרגישים יותר להיעדר אב.

תפקיד ההורים לאורך הגילאים - לא רק בזמן השהות

תפקידם של ההורים בחיי הילדים משתנה בהתאם לגיל. בגיל הרך, הקשר נבנה בעיקר דרך הטיפול הפיזי - האכלה, רחצה, השכבה לישון - לצד חום, מגע ומשחק. הרגעים הקטנים האלה יוצרים תחושת ביטחון בסיסית, שהיא אבן יסוד בחיים הרגשיים של הילד.

בגיל בית הספר, ההורים תורמים יותר להתפתחות הפסיכולוגית והערכית: סיוע בהכנת שיעורי בית, עידוד בלמידה, שיחות על מה שקורה בכיתה ובחברה, והדרכה בנושאי גבולות, ערכים והתנהגות. כאן נדרש מההורה להיות גם מקור לתמיכה וגם דמות סמכותית.

מחקרים מצביעים על כך שילדים להורים גרושים זקוקים במיוחד לאב שמעורב בלימודים ובהתנהגות שלהם בבית הספר, שאינו מהסס להציב גבולות ולשמש דמות בעלת סמכות. חשוב שהאב לא יראה את עצמו רק כ”כספומט” או כספק בילויים וכיף, אלא כהורה מלא, שמחזיק גם את האחריות וגם את ההנאה.

הורות משותפת טובה - איזון בין תפקידים, גם כשיש פחות זמן

מכאן עולה מסר חשוב: ילדים רוצים קשר רגיל, חם ומכבד עם שני ההורים. גם כשהקשר בין ההורים כבר אינו זוגי, ההורות המשותפת נשארת ומשפיעה עליהם מאוד. הורה טוב לאחר גירושין הוא הורה שמנסה לאזן בין כל תפקידי ההורות - נוכחות, גבולות, תמיכה רגשית, אחריות ולמידה - גם אם הזמן המשותף עם הילד מוגבל.

המשימה של הורה בהורות משותפת היא לא רק “לשרוד” את הקשר עם הגרוש או הגרושה, אלא לבנות עבור הילד מציאות שבה יש שני הורים שהוא יכול לסמוך עליהם. לשם כך חשוב לצמצם ככל האפשר מאבקי כוח, לשמור על תקשורת עניינית ומכבדת, ולחזור שוב ושוב לשאלה: מה טוב לילד עכשיו.

כאשר אחד ההורים, כמו טליה, מצליח לבחור בעמדה בוגרת, יציבה וקשובה, יש לכך השפעה משמעותית על האווירה בבית ועל תחושת הביטחון של הילד. גם אם ההורה השני לא תמיד שותף, עצם הבחירה שלא להיגרר למלחמות מאפשרת לילד לגדול בתוך מרחב מעט שקט יותר, ברור יותר ומוגן יותר.