טוען...
טוען...
מה עיצב את הדפוסים שאתם חיים איתם היום? לגישת אדלר, התשובה מסתתרת לעתים קרובות במיקום שלכם במשפחה. נירה גבאי מסבירה כיצד הוא עיצב את האישיות שלכם.
כולנו נושאים בתוכנו דפוסי חשיבה שהתעצבו הרבה לפני שיכולנו להבין אותם. חלקם עלו ממה שחווינו בכיתה, בחברה, עם שותפים לחיים - אבל אחד המקורות המשמעותיים ביותר הוא דבר פשוט לכאורה: מאיפה הגעת במשפחה.
בכור? שני? ילד יחיד? השאלה הזאת אינה שאלת טריוויה. לגישת אדלר, מיקום הילד במערך המשפחתי - הרצף שבו נולד ביחס לאחיו ואחיותיו - הוא אחד המפתחות החשובים להבנת דפוסי החשיבה, הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם אתגרים, ואיך אנחנו מתנהגים בזוגיות, בעבודה ובחברה.
כשמגיע מטופל לקליניקה, אחת השאלות הראשונות שאבדוק איתו היא בדיוק זו: מה מיקומו במערך המשפחתי? ולצדה - מה הייתה האווירה שבה גדל, ומה היו דרכי החינוך של הוריו. יחד, השאלות הללו מציירות תמונה שלעתים מאירה הרבה ממה שלא ברור לאדם מעצמו.
כל ילד נולד לתוך סביבה שכבר קיימת. אפילו כשמדובר בבכור - שמגיע לעולם ריק לכאורה - הסביבה שלו מוגדרת: ציפיות הורים חדשים, התרגשות המשפחה, אי-הוודאות ורצון ההורים להיות מושלמים. וכאשר האח או האחות הבאים מגיעים, המשוואה שוב משתנה לחלוטין.
גישת אדלר גורסת שבחמש השנים הראשונות לחייו מפתח הילד מה שמכונה "סגנון חיים" - מערכת אמונות לא-מודעת על העולם ועל עצמו. האם אני ראוי לקבל מקום? האם עלי להיאבק עליו? האם אני ייחודי? אלו אינן שאלות שילד שואל במילים, אבל ההרגשות, ההרגלים וההתנהגות מגיבים אליהן בכל זאת.
המיקום במשפחה אינו גזר דין. הוא נקודת מוצא - הרקע שממנו אנחנו עסוקים כל חיינו לפרש את עצמנו ואת הסביבה שלנו. הבנת הרקע הזה, בתוך מסגרת טיפולית, יכולה לפתוח דלתות.
הבכור מגיע לעולם ועוצר את נשימת כולם. הוא הנכד הראשון, הצאצא הראשון, הניסוי הראשון של ההורים. כל תנועה שלו מתועדת ומוערכת, וכל צעד קטן הופך לאירוע משפחתי. ההסתברות הגבוהה היא שיגדל עם תחושה עמוקה שהוא "מאד חשוב" - שכל מה שהוא עושה ואומר הוא עניין ראשון במעלה.
מכאן לעתים קרובות צומח קונפורמיסט: ילד שלמד שהדרך לשמר את מרכז תשומת הלב היא להיות "הילד הטוב" - האחראי, המצליח, זה שעומד בציפיות ההורים. יש בכך גם כוח - בכורים רבים מפתחים יכולות מנהיגות ואחריות אמיתיות - אבל לפעמים גם מחיר: קושי לדחות סיפוקים, ציפייה שהעולם יגיב אליהם כפי שהמשפחה הגיבה פעם.
ואז מגיע הרגע שמשנה הכל: תינוק חדש מגיע הביתה. הבכור חווה לראשונה בחייו ש"לוקחים לו את המקום". התגובה יכולה להיות עדינה - קצת חיסרון, קצת תחרות - ואצל אחרים חריפה יותר: עמדה של "אני יודע יותר", ביקורתיות, ניסיון לשמר עליונות. בקליניקה אנחנו רואים לעתים קרובות בכורים שגם עשרות שנים לאחר מכן ממשיכים להזכיר לסביבתם - לא תמיד במילים מפורשות - שהם היו ראשונים.
הילד השני נולד לתוך עולם שיש בו כבר דייר קבוע. הוא מסתכל על האח הבכור ומבין, לעתים עוד לפני שיש לו מילים לכך, שיש "טריטוריות תפוסות": הילד הטוב כבר נלקח, החרוץ כבר נלקח, הספורטיבי כבר נלקח. כל ילד רוצה מקום ייחודי ומשמעותי בתוך המשפחה, ואז הילד השני מפנה את מבטו לאזורים שנותרו פנויים.
לעתים קרובות הוא ימצא את עצמו מוחצן, חברותי, מקסים - תכונות שהבכור לא צריך לפתח כי ההורים מתפעלים ממנו ממילא. "הראשון נהדר, מצוין, אבל קצת מופנם", שומעים ההורים. "השני? אי אפשר לעמוד בפניו". זה לא מקרי - זו אסטרטגיית הישרדות יצירתית.
עם הזמן מתפתחת אצל ילדים שניים רבים תבנית של עיסוק עמוק בנושאי מוסר וצדק. הצורה שבה זה מתבטא שונה מאדם לאדם: ילד אחד יקח את זה לתחושת קיפוח קבועה, ילדה אחרת תפתח עמדה של עליונות מוסרית - "אני לעולם לא הייתי עושה ככה". הנטייה להיעלב, לבקר, להדגיש כמה אחרים "לא בסדר" - כולן צורות שונות של אותה שאלה בסיסית: האם מקבלים אותי כמו שאני ראוי?
הילד השלישי, כשהוא קיים, לפעמים נהנה מהיתרון הפרדוקסלי של פחות תשומת לב: ההורים עייפים יותר, הציפיות קטנות יותר, וחלל גדול יותר ליצור את עצמו מחדש.
כולנו לא בחרנו את המיקום שלנו במשפחה. אבל אנחנו יכולים להבין אותו.
ההבנה הזאת, בתוך הטיפול, אינה הטחת ביקורת - "אה, אז ככה אני". היא הזמנה להסתכל על הדפוסים שעיצבו אותנו עם קצת יותר חמלה וקצת פחות שיפוט.
כשמגיע מטופל לקליניקה ומספר על קשיים בזוגיות, בעבודה, ביחסים - אני תמיד שואלת: מה מיקומך במשפחה? התשובה לא פותרת הכל. אבל היא פותחת דלת.
התגובה תפורסם לאחר אישור
מרגישים שכל האחרים בזוגיות ורק אתם נשארים מאחור? המאמר הזה יעזור לכם להבין מה באמת חוסם אתכם מבפנים - ואיך אפשר להתחיל ליצור זוגיות בריאה ומספקת.
שנתיים של מלחמה ומילואים ממושכים טלטלו זוגות ומשפחות רבות. החזרה מהמילואים הביתה מלווה לעיתים בתחושת ריקנות, בלבול, פוסט טראומה וקושי למצוא מחדש את המקום בתוך המשפחה. במקביל בני ובנות הזוג שנשארו בעורף מגיעים מותשים ומלאי ציפייה לשותפות ותמיכה. המאמר עושה סדר בחוויה של כל אחד מבני הבית ומציע דרכי התמודדות שיכולות לסייע לצלוח את המשבר ואף לצמוח ממנו.
החורף מכביד, הכוחות נעלמים והבית מתחיל להרגיש מבולגן מבפנים ומבחוץ? המאמר הזה עושה סדר בדיכאון אצל הורים ומתבגרים, מסביר איך מזהים סימנים מוקדמים ואיך טיפול רגשי יכול להחזיר הביתה תקווה ושקט.
